פסק-דין בתיק תא"מ 34267-04-12

בפניי תביעה כספית נזיקית על סך 9,344 ש"ח.

לטענת התובע, ביום 15.5.11, סמוך לשעה  15:45, בזמן שרכבו היה במצב עצירה, פגע רכב שהיה מאחוריו, בפגוש רכבו. כתוצאה מהתאונה, ניזוק רכבו. התובע טען כי הנתבע הודה באחריותו לתאונה, ביקש סליחה, מסר את פרטיו והבטיח כי ימציא בהמשך את פרטי חברת הביטוח, שלא היו ברשותו באותו מועד. משהתחמק הנתבע מלמסור את פרטי חברת הביטוח, נשלח אליו ביום 7.9.11 (כשלושה חודשים לאחר התאונה), מכתב דרישה בדואר רשום ע"י ב"כ. משהתעלם הנתבע מהפנייה, נאלץ התובע לפנות לשמאי לצורך עריכת חוו"ד לגובה הנזק, לשאת בעלות התיקון ובשכ"ט השמאי. לתביעתו שהוגשה ביום 23.4.12 (כשנה לאחר התאונה), צירף התובע חוות דעת שמאי מיום 4.1.12 (כ-7 חודשים לאחר האירוע), לפיה הוערך נזקו בסך של 7,694 ש"ח, חשבונית מס על תשלום שכ"ט  שמאי בסך של 950 ש"ח וכן תבע התובע ערך יום עבודה (משך זמן התיקון בו הושבת הרכב) - 700 ש"ח. בסה"כ העמיד התובע את תביעתו על סך 9,344 ש"ח. בהמשך צירף התובע חשבונית מס על תשלום התיקון בסך 7,694 ש"ח.

לטענת הנתבע, הוא אכן נהג ברכב, אך היה זה התובע אשר רכבו התדרדר לאחור ופגע פגיעה קלה מאוד ברכבו של הנתבע. הנתבע טען כי לא נגרם כל נזק לרכב התובע. הנתבע הכחיש את אחריותו לתאונה וכן הכחיש את הנזקים להם טוען התובע, בהיותם מוגזמים ומנופחים וללא קשר סיבתי לתאונה.

ביום 13.6.13 נחקרו הצדדים וכן עד מטעם הנתבע, מר ואכים רוי, חבר הנתבע. כל צד חזר על גרסתו לתאונה. התובע טען כי הנתבע נכנס בו בחוזקה מאחור ופגע בו. הנתבע התנצל, מסר פרטים, רישיון נהיגה, תעודת זהות והצהיר כי מאחר והרכב על שם אחותו, אין בידיו  את פרטי חברת הביטוח, אך ימציא אותם "אמר שיביא לי מחר. מחר זה נמשך יום אחרי יום" (שורה 5 עמוד 3 לפרו' מיום 13.6.13).

מנגד, טען הנתבע כי רכב התובע התדרדר לאחור ופגע ברכבו בפגוש הקדמי. מאחר ולא נגרם כל נזק לרכבו, ואילו לתובע היו קיימות מספר בליטות בפגוש, צילם הנתבע את שני הרכבים בטלפון הנייד. במהלך הדיון, הציג הנתבע שלוש תמונות מתוך הטלפון הנייד. לטענת הנתבע, אכן מסר פרטים לתובע, אך לא בגלל נזק כלשהו ו/או הודעה באחריותו לתאונה, אלא בשל בקשת התובע.

העד, מר ואכים רוי, חברו של הנתבע, טען כי היה יחד עם הנתבע בעת התאונה ואישר כי רכב התובע התדרדר אחורנית ופגע וברכב הנתבע. עוד אישר כי בפגוש רכב התובע נוצרו שתי בליטות. משנשאל, בחקירה הנגדית, מדוע התנצל חברו, הנתבע, כלפי התובע, השיב "כי הוא נלחץ. אני לא יודע..." ובהמשך "יכול להיות. אני לא שמעתי" (שורות 1 -3 עמוד 8לפרו' מיום 13.6.13). העד אישר כי הצדדים החליפו פרטים וטען כי אינו זוכר האם נמסרו פרטי חברת הביטוח.

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי גרסתו של התובע הינה מהימנה ומתיישבת עם דו"ח השמאי וכן עם התנהלות הצדדים לאחר התאונה- הנתבע התנצל בפני התובע, הבטיח לשלוח פרטי חברת הביטוח, נשלח אליו מכתב דרישה בדואר רשום למסור את פרטי  החברה המבטחת ומשהתעלם הנתבע מפנייה זו, לא היה מנוס אלא להגיש את כתב התביעה. עדות התובע מתיישבת עם חוות דעת השמאי וכן עם התמונות שצילם הנתבע מהפלאפון שלו שמהן עולה כי בפגוש, בו ממוקמים החיישנים, נפגע. למרות שלא צורפו תמונות הרכב ו/או מקום האירוע, עמד התובע, לטענת ב"כ, בנטל ההוכחה הנדרש ואמינותו ומהימנותו הוכחה בביהמ"ש. לעומת זאת, אין ליתן אמון בגרסת הנתבע, אשר היסס בתשובותיו - לעניין כתב האישום ושלילת רישיונו, גרסתו אינה מתיישבת עם התנהגותו לאחר התאונה. לפיכך יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב הנתבע בתשלום בצירוף הוצאות משפט.

בסיכומיו, טען ב"כ הנתבע, כי עדות התובע אינה מהימנה כלל. התובע לא זכר כלל את הנתבע, לא זכר כלל את העד שהיה נוכח - שניהם, הנתבע והעד, אנשים מיושבים שאין להם עניין בתוצאות ההכרעה מאחר וחברת הביטוח "הראל" היא החברה המבטחת במועדים הרלוונטיים. התובע לא זכר כלל שהנתבע צילם את הרכבים ושהוצגו לו התמונות, התחמק ואמר שאין זה רכבו. העובדה כי התובע לא צירף תמונות לחוות דעת השמאי,  הינה מכוונת, במיוחד נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה - התאונה ארעה במאי 2011 והתביעה הוגשה באפריל 2012. גם בדיקת רכב התובע נערכה כשבעה חודשים לאחר התאונה ולפיכך נשלל כל קשר סיבתי בין דו"ח השמאי לבין התאונה. לטענת ב"כ הנתבע, יש ליתן אמון בגרסת הנתבע והעד מטעמו, גרסתם מדויקת,  מפורטת ומתיישבת עם התשתית הראייתית שהוצגה במהלך הראיות. האחריות לביצוע התאונה, רובצת, לטענת ב"כ הנתבע, על כתפי התובע ולפיכך יש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.

לאחר שבחנתי עמדות הצדדים והראיות שהוצגו בתיק זה ולאחר שהתרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מהצדדים ומעדיהם, אני מקבלת את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי האחריות לביצוע התאונה רובצת על הנתבע.

אומנם התובע לא זכר את הנתבע וכן לא זכר כי היה אדם נוסף בעת התאונה, לא זכר שצולמו תמונות, אך יש לזכור כי התובע הינו כבן 67 והתאונה אירעה לפני כשנתיים. יתרה מזאת, אין מחלוקת כי שניהם היו מעורבים בתאונה. המחלוקת היחידה היא מי גרם לה - לשון אחרת, על מי האחריות.

באשר לשאלת האחריות - התנהלות הצדדים עצמם לאחר התאונה, מתיישבת עם גרסת התובע. העד, מטעם הנתבע, לא אישר כי הנתבע מסר את פרטי החברה המבטחת, הנתבע התעלם ממכתב דרישה שנשלח אליו בדואר רשום ובו נדרש להמציא את פרטי החברה המבטחת; העובדה כי הרכב בו נהג הנתבע היה בבעלות אחותו, מתיישבת יותר עם ההנחה כי במועד התאונה לא היו בידיו פרטי החברה המבטחת. הנתבע לא צירף תמונות של מקום האירוע לחיזוק גרסתו כי מדובר במקטע בכביש בעליה. גרסת התובע כי הרכב שעמד מאחור, רכב הנתבע, פגע בו, מתיישבת יותר עם הגיונם של דברים. זאת ועוד, התרשמתי ממהימנות הצדדים. גם העובדה כי הנתבע היסס בתשובותיו לעניין האישום הפלילי כאילו בורר הוא את תשובותיו, כירסמה באמינותו. אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לביצוע התאונה, היא על הנתבע, במלואה.

באשר להיקף הנזק - חוות הדעת השמאית היחידה שצורפה לתיק היא חוות דעת מטעם התובע, ממנה עולה כי עיקר הנזק נגרם בפגוש האחורי, נזק זה מתיישב אף עם התמונות שצילם הנתבע והציג במהלך הדיון. יש לזכור כי מנגד לא הוצגה חוות דעת שמאית אחרת ואף הנתבע אישר "מה שצילמתי ומה שאני זוכר במאה אחוז, היו שתי בליטות בגודל של שני מסמרים, זה הדבר היחידה שקרה לשני הצדדים. שתי בליטות בפגוש קרוב לגודל של שקל. זה מה שנפגע אצלו. אני לא שמאי, אבל אני מבין בזה קצת" (שורות 23-25 עמוד 5 לפרו' מיום 13.6.13).

השיהוי בפנייה לשמאי (7 חודשים אחרי התאונה) מתיישב עם גרסת התובע כי המתין לקבל מהנתבע את פרטי החברה המבטחת ולפיכך אין בדעתי לזקוף זאת לחובת התובע או לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק. יש לזכור כי הפנייה לשמאי נעשתה כ-4 חודשים לאחר ששלח ב"כ התובע מכתב דרישה לנתבע.

יוצא אפוא, כי אני הנתבע מחויב לשלם לתובע סך של 7,694 ש"ח, הסכום ששילם התובע לתיקון נזקיו, בהתאם לחוות הדעת וכן את שכ"ט השמאי, שנשא בו התובע, בסך של 950 ש"ח. אין אני מחייבת את הנתבע בערך יום עבודה (700 ש"ח), מאחר ולא שוכנעתי ברכיב נזק זה.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום סך של 8,644 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה סך של 8,895 ש"ח וכן אגרות בית משפט בסך של 737ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ש"ח. סה"כ 10,832 ש"ח.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: